ישנם מושגים בחיים שנראים הגיוניים ברגע שלומדים אותם: מבחינתי, השקעה במדדים היא בדיוק כזו. והסיבות הן פשוטות: עלויות נמוכות, יעילות מס, פשטות ומינימום התעסקות. אבל הסיבה הכי חשובה? קשה מאוד לנצח את המדד בטווח הארוך. המספרים לא משקרים בכל פעם שמישהו מנסה לשכנע אתכם שניהול אקטיבי עדיף על פני הצמדות למדד (בטווח הארוך), כדאי להיזכר בנתונים של SPIVA. הסטטיסטיקה מראה שבטווחי זמן של 10 עד 20 שנה, מעל 90% מהקרנות המנוהלות פשוט לא מצליחות להכות את המדד.
למה זה קורה? כי לבחור מניות זה באמת, אבל באמת, קשה. משימת ה"מחט בערימת שחת" השקעה במדד מאפשרת לנו לפרוש רשת רחבה מספיק כדי להבטיח שנחזיק ב"מנצחים הגדולים" - אותן חברות בודדות שמפצות על כל השאר. עד כמה השוק ריכוזי? מחקרו של הנדריק בסמבינדר מ-2018 ("האם מניות מנצחות את האג"ח הממשלתי") חשף תמונה מדהימה:
כמעט 60% מהמניות מניבות בטווח הארוך תשואה נמוכה מזו של האג"ח קצר טווח. רוב המניות האחרות בקושי מצליחות לעקוף את תשואת הריבית חסרת סיכון. רק כ-4% מהמניות אחראיות לרוב המכריע של הרווחים בשוק כולו. עבור חובבי המדדים, המחקר הזה הוא אישור ליעילות השיטה: במדד רחב, אתם מחזיקים אוטומטית באותם 4% שמושכים את השוק למעלה.
החדשות הרעות: הריכוזיות רק גוברת במאמר עדכני שפרסם בסמבינדר ("מאה שנים בשוק המניות האמריקאי"), הנתונים מראים שהעושר בשוק הפך לריכוזי אף יותר:
בתקופה שבין 1926 ל-2016, רק 89 חברות היו אחראיות למחצית מיצירת העושר נטו (43 טריליון דולר). כאשר מוסיפים את נתוני תשע השנים האחרונות (עד 2025), רק 46 חברות אחראיות למחצית מיצירת העושר נטו (שצמחה ל-91 טריליון דולר בסך הכל). בין השנים 1926 ל-2025, רק 208 חברות יצרו 75% מהעושר בשוק המניות כולו.
הסיכוי (הנמוך) לנצח את הריבית במבט על פרקי זמן של 10 שנים לאורך 40 השנים האחרונות, שיעור המניות שמצליחות להשיג תשואה עודפת מעל הריבית חסרת הסיכון נותר יציב למדי על כ-50%. המשמעות פשוטה: בכל רגע נתון, לכל מניה בודדת שתבחרו יש סיכוי של "עץ או פלי" להפסיד לריבית חסרת הסיכון. אז עבור מי שמחפש את הדרך היעילה והפשוטה ביותר להבטיח שהוא נמצא בצד הנכון של הסטטיסטיקה, כדאי לזכור את המילים של אבי ההשקעה במדדים, ג'ון בוגל:
"אל תחפשו את המחט בערימת השחת. פשוט קנו את ערימת השחת כולה!"
